Sign In Forgot Password

Be'er Mayim Chaim

06/14/2017 01:53:33 PM

Jun14

HaRav Yoir Adler

Emor

והקרבתם על הלחם שבעת כבשים תמימים בני שנה וגו' ועשיתם שעיר עזים אחד לחטאת וגו' [ויקרא כ"ג י"ח-י"ט] הנה האחרונים מקשים קושיא גדולה וחזקה,דעי' בירושלמי [בפ"ד דר"ה הלכה ח'] "בכל הקרבנות כתיב חטא,ובעצרת אין כתיב חטא ,אמר להן הקב"ה מכיון שקבלתם עול תורה מעלה עליכם כאילו לא חטאתם מימיכם" והיינו דלכן בפרשת פנחס בכל המועדים-בפסח,בראש השנה, ביוה"כ,בסוכות-,כתיב בלשון הקרא שחייבים להביא שעיר "לחטאת", משא"כ בשבועות כתיב רק "שעיר עזים אחד" ולא כתיב לחטאת,והטעם דמכח קבלת התורה יש לבני ישראל כפרה וליכא צורך לחטאת. ועל זה מקשים דהאיך נפרנס קרא מפורש בפרשתינו הנ"ל, בקרבנות דחג השבועות, דכתיב בהדיא ועשיתם שעיר עזים "לחטאת" דמפורש דאפי' בחג השבועות חייבים בכפרה. ובכלי חמדה הביא לתרץ דהקרבנות הנזכרים בפרשת אמור אינם באים מצד עצם היום טוב של שבועות,אלא הוי דין בהשתי לחם,שיש להביאם עם שעיר לחטאת,ואפי' אם יצוייר שלא יהא אז קדושת היום טוב היה חייבים להביא השתי הלחם והשעיר לחטאת. וראיה לזה מדברי הדעת זקנים בפרשת פנחס [במדבר כ"ח ל'] שיצא להעיר למה אין מזכירין בתפילת המוסף של חג השבועות השעיר הנזכר בפרשת אמור.ותירץ משום שזה בא בגלל הלחם ולא מכח היום טוב,לכן אינו שייך לתפילת מוסף.ומה"ט שייך ביה כפרה הואיל שאינו קשור לחג השבועות. אמנם אכתי יש להעיר,דהנה יעויין ברמב"ם [בפ"ד מהלכות כלי המקדש ה"ה] שמאריך בהא דאיכא מצות עשה להיות כל המשמרות שוים ברגלים,"במה דברים אמורים בקרבנות הרגלים ובחילוק הלחם הפנים ובחילוק שתי הלחם,אבל  נדרים ונדבות ותמידין אין מקריבין אלא המשמר שזמנו קבוע" ובמשנה למלך מקשה למה לא כלל הרמב"ם גם העומר התנופה הנקרב ביום ב' דפסח שג"כ בא ברגל ולמה אין  מחלקין אותו לכל המשמרות.  וראיתי בחזון יחזקאל במסכת שבת [דף קלא] שהאריך להוכיח שחלוקים ביסודם העומר להשתי הלחם,דהעומר אינו תלוי כלל בקדושת היום,אלא חיובו נובע  מהתאריך דט"ז ניסן.משא"כ חובת שתי הלחם תליא בעצם קדושת חג שבועות.ויצא לדייק כן מפסוקי התורה, דבפרשת אמור בדין העומר כתיב רק "ממחרת השבת יניפנו"ולא נזכר שם כלל מקרא קודש,ואילו בפרשת שתי הלחם כתוב "והניף הכהן אותם על לחם הביכורים וגו' וקראתם בעצם היום הזה מקרא קודש יהיה לכם" וגם מעצם הדבר שבפרשת פנחס אינו נזכר כלל קרבן העומר,ונזכר שתי הלחם,מוכח דשתי הלחם הוא קרבנו של החג משא"כ העומר. ולכן שתי הלחם ששיך להרגל נתחלק לכל המשמרות משא"כ העומר. [ועי' בערוך לנר לסוכה דף נה. כעי"ז] ולפי הדברים האלה חזרה קושייתינו לדוכתיה דמאחר שהוכחנו דהשתי הלחם שייכים לעצם חג השבועות א"כ למה נזכר חטאת בהקרבן הבא עמו. ולכן נראה דצריך לומר בנוסח אחר שראיתי בשולחן ר' אלי' ברוך,דבחג השבועות איכא שני ימים טובים,חדא מצד מתן תורה וחדא מצד הקרבת השתי הלחם, ובפרשת פנחס איירי מצד החג של גמר הספירת העומר השייך למתן תורה,ולכן כלפי חג זה אינו נזכר ענין של חטא,משא"כ בפרשת אמור איירי בחג "עצרת" שאינו קשור למתן תורה,והוא רק חג מצד הקרבת השתי הלחם,ושם שפיר מוזכר חטאת. והביא סעד לזה מלשון הרמב"ם [רפ"ח מהלכות תמידין ומוספין] וז"ל, ביום החמישים מספירת העומר הוא חג השבועות והוא יום עצרת,וביום זה מקריבין מוסף וכו' והן מוסף היום, ועוד מביאין יתר על המוסף ביום זה מנחה חדשה שתי הלחם,ומקריבין עם הלחם פר ושני אלים ושבעה כבשים עכ"ל. הרי משמע שאיכא שני שימות להחג,שבועות,ועצרת,ושתי הלחם אינו קשור לעצם החג דשבועות וכנ"ל. אלא דאכתי יקשה מה שהעיר בכלי חמדה שם  דהדברים אינם מתאימים עם דברי הרמב"ן בפרשתינו, שענין שתי הלחם  שהם חמץ  הם דוגמת הקרבן  התודה,מכח שיום זה יום מתן תורה עיי"ש בדבריו העמוקים. הרי דהשתי הלחם קשורים לחלק דמתן תורה וא"כ למה כתוב חטאת וצ"ע.   באר השאלות______________________________ שאלה: האם מותר לאבל ל"ע  על האב ואם  תוך י"ב חודש להשתתף בהדלקה ובסעודה שעושים בל"ג בעומר לכבוד התנא אלהי רבן שמעון בר יוחאי. תשובה: הנה בנוגע לעצם ההדלקה לכאו' הדבר פשוט שמותר לו להשתתף ולעמוד שם ולשיר ניגוני בר יחאי ואמרתם כה לחי בפה,בתנאי שאין שם כלי שיר, וגם שלא ירקוד בהמחול,שאבל אסור ברקודים ובמחולות, אבל מה שעלינו לברר בעזה"י אי מותר לו להשתתף בהסעודה,האם נחשב זה כסעודת מריעים דאסור או לא. הנה יעויין ברמ"א [ביר"ד סי' שצ"א ס"ב] וז"ל: והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חודש אם הוא חוץ לביתו,ובתוך ביתו מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכ"ש בשאר סעודת שאין בהם שמחה, אבל כשהוא בעל ברית או מוהל ילבש בגדי שבת ומותר ליכנס למילה לאכול שם אם הוא לאחר ל' אע"פ שאין המילה בביתו עכ"ל. היוצא מזה דאין היתר לאבל להשתתף בשום סעודה,אף בסעודת מצוה,כשהוא חוץ מביתו,אם לא כשהוא בעצמו הוא בעל הברית.
והנה עי' במשנה ברורה בהלכות שמחת תורה [סי' תרס"ט סק"ח] דמותר לאבל להשתתף ולאכול בהסעודה שעושים בשמח"ת לגומרה של תורה. והטעם מבואר בביכורי יעקב שם, שבשמחת תורה כל אחד נחשב כבעל שמחה הואיל שכולם גמרו  את התורה,ובכה"ג ליכא איסור לאבל להשתתף בסעודה.[ועי' בש"ך יו"ד סי' רמ"ו שמתיר לאבל להשתתף בסעודת סיום ואכמ"ל] ונראה בביאור ההיתר,דכל האיסור לאבל להשתתף בשמחה הוא משום דבזה מזלזל בכיבוד אביו ואמו כשעושה מעשה להסיח דעתו מהאבילות בשעה שנכנס להשתתף בסעודת מרעים שאינו שייך לו,בזמן שהיה לו להיות טרוד באבלו דשייך לו טפי,אבל היכי שהוא בעצמו הבעל שמחה,והשמחה שייך לו,בכה"ג ליכא זילזול  באביו ואמו  לישב בסעודה זו,ולכן בעל ברית או המסיים מסכת או בשמחת תורה מותר לו לאכול בסעודה זו. ולפ"ז לולי דמיסתפינא אמינא דיתכן לומר דה"ה לכל מי שמרגיש שהוא שייך [לפי ערכו] להילולא דרשב"י, משום שיודע דכשם שהשי"ת הוא השם לכל כך רשב"י הוא רשב"י לכל [לשון הידוע של הבית אהרן] ממילא נחשב גם הוא לבעל שמחה בעצמו מכח התגלות אור זה המתגלה ביום זה.[אמנם דבר זה אינו היתר אלא למי שדבוק בתורת הזוה"ק ושייך להילולא קדישא]. שו"ר בנטעי גבריאל [ח"ב פרק ל"ב ס"ג] דמתיר לאבל להשתתף בסעודת יומא דהילולא של צדיק מטעם שכיון שיש לו התקשרות אל הצדיק נחשב הוא כקרובו שמותרים להשתתף. ומצאתי דבר חידוש וטעם אחר להתיר באוצר מכתבים של  הפני מנחם [סי' רפ"ז] לבאר הא שהקילו אצל החסידים  לאבל להשתתף בסעודת הילולא של צדיק "כדי שהנשמה לא תצטער שבגללה נמנעים מדיבוק חברים ליראת שמים" ולפ"ז גם בנידון דידן היכא שהסעודה נעשה באופן שגורם ליראת שמים אז יש מקום להקל.[והוא דבר מחודש וצ"ע מתי יש להשתמש בהיתר זו] ובאמת ראיתי בספר חיי משה עוד סעד להתיר להשתתף בסעודת הילולא עפמש"כ בחכמת אדם [כלל קנ"ב ס"ב] דמותר לאבל לאכול בסעודת דגים שעושין לאחר הנישואין,מטעם דניכר הדבר  מהא שאין אומרים שם שהשהמחה במעונו שאין זה דומה לשאר סעודת  שבע ברכות. למדנו מדבריו דהיכי שניכר הדבר שזה סוג סעודה אחרת,ואינו כסעודת מרעים מותר לאבל להשתתף ולאכול שם,וא"כ אם נעשה בבית הכנסת וכדו'  באופן שניכר שזה סעודה אחרת,ואינו דומה לסעודת מרעים יש מקום להקל. [אמנם מדברי האג"מ יו"ד ח"ג סי' ק"ס שאוסר לאבל להשתתף  ולאכול בעריכת השולחן שעושים האדמורים בחנוכה,משמע שלא נחית לסברא זה] ובשנה זו שחל ל"ג בעומר במוצאי שבת שהסעודת הילולא הוא סעודת מלוה מלכה יש מקום גדול להתיר,דראיתי בבדי השולחן [יו"ד שצ"א סק"ל] שכתב דאף שאסור לאבל לאכול "בדינר" שעושים לטובת מוסדות,מ"מ כשזה במוצאי שבת מותר  מטעם דאז הוי סעודת מצוה מכח מצות אכילת מלוה מלכה.עיי"ש ולכן נראה לדינא שודאי בשנה זו יש להקל לאבל לאכול בסעודת הילולא דרשב"י זי"ע. באר הגדה________________________________  וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו [כ"ב כ"ט] ויש להבין כוונת הקרא בזה שמזהיר שהקרבן תודה יקרב לרצונכם,עי' ברש"י. ובקרן לדוד מפרש באופן נפלא ומתוק,בהקדם מה שאמר דוד המלך בתהילים [ק"ו]  אחר שהאריך בד' שצריכים להודות,"מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ה'" ויש להבין דוכי צריך להיות חכם לראות חסדי ה' שהצילו מצרה לרווחה מאפילה לאורה.אלא הכוונה דכל הטעם שהביא השי"ת הצרה עליו מתחילה היה כדי שאח"כ כשהצילו ה' יכיר וירגיש חסדו יתברך ויודה וישבח לשמו. אבל מי שהוא חכם הרואה את הנולד,ויודע שאם לא יחשוב ויתבונן מעצמו על חסדו יתברך,יצטרך ה' להביא עליו צרה ח"ו ולהצילו  כדי שיבא להכיר טובת ה',מתבונן הוא מעצמו מעכשו בחסדי ה' ובנפלאותיו וטובותיו שבכל עת ובכל שעה. וזה מי חכם-הרואה את הנולד-וישמר אלה,-שרוצה לשמור עצמו מכל סכנה-ויתבוננו היום בחסדי ה'. ועד"ז מפרש כוונת הפסוק הנ"ל "וכי תזבחו זבח תודה" היינו שבאתם להודות לה',אל תמתינו עד שנקלעתם לעת צרה וראיתם ישועת ה', שהלא זה נגד רצונכם להיות במצב סכנה,אלא "לרצונכם תזבחו" שתביאו הקרבן מקודם בזמן שהכל הולך כרצונכם- על צד היותר טוב בלי שום צער וסכנה. ולקשר זה לעניני דיומא,ראיתי בספר יגל יעקב שמפרש דזה הכוונה של"ג בעומר הוא יום חמישי של השבוע של הוד,ונקרא "הוד שבהוד",היינו דבארבע ימים ראשונים של "הוד" דהיינו הודאה,הם כנגד הד' הצריכים להודות,וביום החמישי הוי הודאה על כל החיים ההולך בדרך הטבע, בבחינת החכם הרואה את הנולד, המודה על נפלאותך וטובותיך שבכל עת,בבחינת ההודאה הכי חשובה "הוד שבהוד".
 
המצפה לשמוע הערות והארות, בברכת א גוט שבת מקרב לב,                                                           יאיר אדלר

Wed, July 28 2021 19 Av 5781